ציפי- 09-04-2007

 

איציק נשמה שלי

 

אוטוטו אתה בן 56 אני ממשיכה לחגוג לך את היום הולדת. ואתה בטח מנחש איך אני מרגישה . הדמעות מציפות אותי.חונקות את הגרון, צורבות לי את העיניים ,מטשטשות לי את כל מה שאני יודעת כדי לעזור לעצמי. אני מרשה לעצמי רגע  של רחמים עצמיים.

 

אין יום שאני לא חושבת עליך, מידי יום זיכרונות מחזירים אותי אחורה, מתגעגעת. פסח קרב הכל עולה מחדש .

 

החגים, ימי הולדת , מוקשים בדרך ,מחדדים את החוסר הגדול  שאינך פה. ימים שנואים. מעולם לא נתתי חשיבות לאירועים פתאום הפכו לאבן נגף.

הידיעה הפנימית מצילה אותי

האמונה ממלאה תקווה,

ונוכחותך שמגיעה מידי פעם מזכירה לי את העבר .

 

עולם מלואו נחרב , התמוטט לי.

מרגישה כמו ילדה שלומדת לעמוד על רגליה . מגוחכת ההרגשה הזו,  הרי רוב הזמן היית מחוץ לבית  מה השתנה?

 

אוהבת אותך  

ציפי