מאת יוסי סנדרוביץ - מאי 2015
לציפי יקרה,
איציק פרין חבר שלי.
את איציק הכרתי לראשונה בבית הספר לקציני ים בעכו, נער בהיר שיער שכולו חיוך אחד גדול.
כיליד בית שאן עיירה קטנה שבה האנשים קרובים אחד לשני, זיהיתי תכונות שתאמו את נוף ילדותי. ילד ששכונת מגוריו גני תיקווה שבה האנשים מהווים משפחה אחת מלוכדת, בעלי נתינה מיוחדת.
שנינו כמעט מאותו הכפר יצגנו את החתך האנושי של כיתת השייטים שיצאה בשנת 69' במסע השייט הנפלא אל ארצות רחוקות. חוצים אוקיינוסים וימים, עמלים על סיפונה של "תמר", אוניית הקרגו היפה שבה עיצבנו את אישיותינו הנערית שהפכה אותנו לבוגרים חדורי מוטיבציה להצליח ולהתמודד עם תהפוכות הטבע בימים סוערים וגועשים.
אישיותו של איציק ניקרה בכל רגע ורגע במסע הימי שלנו. חיוכו המקסים ועיניו הבורקות הצליחו במידה מסויימת למחוק את מבט האדישות שתווי פניו הנאים מגנטו כל נערה שם בערי הנמל האקזוטיים.
אך איציק האדיש כביכול ידע שנערתו ציפי מחכה לו, ממתינה לאהובה החמוד ששמר אמונים לאהבת ילדותו.
אישיותו העדינה צליחה לנטוע ביטחון בקרב הקבוצה בה שהה. החברה האזינו בקשב לעצותיו הטובות. יחדיו ביום בהיר אחד התנדב ללוות אותי שם בעיר הנמל לוס אנג'לס לבקר את קרוב משפחתי, המפגש המרגש הושפע דווקא מאישיותו הלבבית של איציק שידע להתחבב על המשפחה ובכך לחזק את התלכיד בנינו.
איציק אהב את הים, לא היה מוכן לוותר על הריח המלוח של גלי הים המתנפצים על ספינת הדייג שלו. ספינה שהיוותה את ביתו השני. לילות חרש את מרחבי הים הכהים מנסה לדלות דגה ולייצב את מצבו את הכלכלי.
הצטרפתי ליום דגה שכזה. הסקיפר עטור השפם שולט בספינה היוצאת אל המרחבים האין סופיים. ישוב אל מול מכשירי הקשר והרדאר. מנסה לאתר מצבורי דגים הנעים באי שקט, ממתינים לרגע בו הרשת הפרושה באזור הדגה תעלה מעלה.
הספינה חורשת את הים האפל. איציק מטגן דגים מקמח, אותם ויחדיו זוללים את בשרם הרך והטעים.
צעקות נשמעות מכיוון החרטום. איציק במיומנות של מפקד משתתף בפעולת הדייג הסבוכה. חיוך של הנאה פרוש על פניו. היום הים הביא פרנסה. בכל אותם רגעים ניתן להבחין בעיניו הבורקות. הנאה צרופה של הצלחה ומבט אל החוף שם ציפי רעייתו אהבתו מלווה אותו בכל רגע.
אהבתי את האיש הזה. האיש שהטביע את חותמו על הקבוצה הייחודית שלנו. המפגש עימו תמיד הצית את הרצון להיות יחד, קבוצה מגובשת אינה נפרדת, ונשארת צעירה מלאה אנרגיות שתחילתה אי שם בשנות השישים בצריף הסירות בבית הספר הימי עכו.
ציפי היקרה, אישיותו המיוחדת של איציק נוגעת בכל אחד מאלה שהכירו את הגבר שתמיד נשאר ילד, שידע ללכד את הסובבים אותו ולהשאיר חותם של אהבה, ידידות ונאמנות, תכונה ששמורה לאלה שבורכו על ידי הבורא.
יהי זכרו ברוך ונטוע בלב כולנו וכמובן בליבי.
יוסי סנדרוביץ.