ארץ לעולם לא  3.9.07

 

קוצו מתוק שלי

 

כל כך הרבה יש לי לספר לך, אני צריכה לעשות סדר בראש. הכול מבולבל לי עם מה להתחיל אני לא יודעת. עם הילדים עליות וירידות, אני כל כך משתדלת להיות אימא שעונה לצפיות לא מצליח לי.

להיות אתה זה בלתי אפשרי אתה זה אתה ואני זו אני.

 

לאחר שאתה הלכת ל-'ארץ לעולם לא', אל השקט והשלווה, מקום שהוא בכל מקום אך לא כאן ליידי,

קולך מופיע. אני שומעת אותך צוחק, רואה אותך בחיוך הנאיבי שכה אהבתי. אני רואה את עינייך הקטנות שתמיד נדמה היה לי שהן עצומות.

 

כשהולכת בבוקר בגשם לעבודה נדמה לי שאתה אומר לי, בואי אני אקח אותך, אל תלכי ברגל. כשאני מסיימת את העבודה אני מחכה לטלפון, לבוא לאסוף אותך?. ברור לי שזה רק הדמיון והגעגועים שלי. זה לא משנה הרגשה עולה וזה מרגיש אמת. הצליל המיוחד בפלאפון נדם.

 

הרבה תובנות ואסימונים נופלים לי, לא הייתי צריכה שתתרחק ממני כל כך כדי להבין את משמעות החיים וסדרי העדיפות. הרי שנינו ידענו לחיות ביחד ולחוד למצוא את הטוב מכל דבר, למרות שלעומתך... יש לי עוד מה ללמוד.

 

קצת בוכה ומקטרת, רחמים עצמיים מרחיקים את הרציונאל. אל תדאג, בעוד רגע הכל יתהפך והחיוך יחזור. יום חדש מחר ושוב אחייך, אומר כי יש חיים אחרי.

 

 

אוהבת אותך. רוצה להיות איתך.