שמחה בפעם הראשונה  14.6.09

 

זו הפעם הראשונה

 

היום זה קרה בפעם הראשונה. זו הפעם הראשונה שרקדתי, זו הפעם הראשונה שהרגשתי שחזרתי לשמחת החיים. הרבה שמחות היו ואתה לא שותף להם, החתונה של דני, נולדה לנו נכדה אוריה, רחלה הקימה עסק נפלא, ורד במסע החיים שלה חוגגת בהודו, בקיצור יש הרבה רגעים של אושר.

 

לרקוד, זו הייתה הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי. המוסיקה הוציאה ממני אנרגיה  את השמחה שהכרת ושאהבת. רוח שטות לרקוד ואלס עם המטאטא.

 

זה היה היום שחזרתי להיות ציפי עם השטויות וההומור הילדותי. להרגיש שימחה גם כשאתה איננו, להרגיש את החיים, לקום לתחייה. נפתח ערוץ של קבלת החיים החדשים.

 

הייתה זו שמחה אמיתית מעומק הנשמה. הרגשתי קלה כנוצה, הרגשתי אותך. רקדתי עם הצל שלך.

 

בחתונה של דני, להיות סבתא, לשחק עם אוריה, רחלה והשינויים שהיא עוברת, ורד בהודו, דני בקליניקה, להפתעתי נהנית מה-'לבד'. זו מהפכה פנימית אדירה.

 

למרות שאתה חסר ואין את מי לשתף, ביום הזה הכל נעלם. לרגע הייתי שלמה עם החיים והמוות כאחד. רקדתי איתם ואתה לא היית במחשבותי.

 

לא עלתה שום מחשבה על חסרונך.

הייתי בזכות עצמי.

הייתי ציפי, עם אהבה ושמחה.

הייתי את מה ששכחתי שאני.

 

זה הרגע שזולגות לי דמעות. לא דמעות של עצב, כעס, צער או כאב, דמעות של התרגשות של שחרור. התחדשות של הכרה חדשה.

 

אוהבת אותך

ציפי