הסעודה האחרונה
יום שישי ב-28.11.05 לא ישכח . מחדר מיון עברנו למחלקה כירורגית ב.
החיים התהפכו ברגע אחד. עם הרבה תקוות עוד לפני שהתבשרנו.
איציק אהב את הטבע,את הים, לדהור בגי'פ ומעל הכל את המשפחה. היה איש חזון, איש אשכולות , המציא פטנטים, לגדל דגים ים, איש חזק ,חסון שרירי עם עבר של הוריקנים, טייל בעולם, עם אומץ תעוזה, למוד כוח סבל לא אנושי, מודל ודוגמא.
היה ברור שאיש כזה כל מה שיגיע ינצח. כך נחמתי את עצמי.
הכול נגדע ביום אחד. צריך לעבור ניתוח כך אמר האיש בחלוק הלבן , בפנים חתומות בישר לנו אולי יש גרורות בריאות. ביופסיה קטנה נדע מה לעשות.
בין רעשים של עגלות עוברים ושבים בהמתנה בחדר ניתוחים, לתוך היפנוזה הכנסתי את עצמית 3 שעות נמחקו לי. פקחתי את עיניי הניתוח לא הסתיים, השעות הארוכות בחיי.
לרופא הוזמנו לשמוע תקווה וכך אמר, פתחנו וסגרנו. אינני יודעת מאיין שאבתי כוח ואיך יצאו המילים זה גזר הדין, עיניו כבויות שפתיים חתומות הבנתי הזמן קצוב. עיניי יבשו מדמעות, מים לא רוו את גרוני, רגלי לא נשאו אותי,
כאשר פקח את עיניו דבר ראשון שאל כמה מהריאה הורידו ?לא עמדתי במשימה העברתי את התפקיד לדני שיבשר. אבא פתחו וסגרו זה לא מה שחשבו זה לימפומה. אז יש קולון, וגם לימפומה. זה הרגע שידעתי אני הולכת להיות אלמנה.
האיש שאתגר את המוות בשיגרת חייו סיכם במשפט אחד- או קיי. הצטלבו מבטינו, ללא מילים נאמר הכול ידענו שכל רגע יקר מפז. אימצתי את בית החולים לחדר השינה שלי. לאחר התלבטויות קונסוליות של פרופסורים חיכינו לתוכנית עבודה באיזה סרטן לטפל קודם .יצאנו לחופש לכמה ימים.
החלטתי על סדר יום . כל בוקר אוכלים יחד ארוחה. שוחחנו שיחה מאוד פילוסופית איך המוות והחיים משתלבים, חיזק את רוחי, שיבח והלל את יכולותיי מאין לקחת כוחות, סידורים,לסגור עניינים שלא סיים .
נתן הוראות איך להמשיך בלעדיו.
יום רביעי ,
לא יאומן כי יסופר איציק סיים את הארוחה, בלי שידולים בתאבון רב. ליבי התמלא רון הטלפונים רצו מפה לפה חל שינוי . בעיקר לדובי שהתאמץ שידל וגם הצליח לשכנע, זה היה בדיוק לכמה שעות.
חזרתי מהעבודה ראיתי משהו לא בסדר מהר התקשרתי לבתיה ,איציק לא נראה טוב. לילדים אפילו לא אמרתי, למה להטריד אותם, לא העליתי על דעתי שהמצב חמור. מחדר מיון לחדר בידוד מערכת חיסונית צנחה, לחץ דם ירד. חבוקים שנינו מנסים להתגבר על הכאבים .הילינג ,תרגילי נשימה , דמיון מודרך, כל מה שידעתי ניסינו עד... ששאל קוצ'ו יש שתן בשקית? ידעתי שהוא יודע.
ראיתי את העיניים הדחקתי את הפחד. קראתי לרופא בסתמיות אומר אין מה לעשות עם לחץ דם כזה. לאחר שעה נכנס עוד רופא ושואל את פה לבד? כן עניתי, אוקי כדאי שתכנסי את כל המשפחה נשארתי בהלם !! היי גברת מה את חולמת תקראי למשפחה חוזר ואומר, אני בתמימות נאיבית שואלת מה אתה רוצה לומר לי שהוא הולך למות?כן כן, תזעיקי מיד את המשפחה אנחנו לוקחים אותו לטפול נמרץ.
מי חלם שיום רביעי תהייה הארוחה האחרונה? הוא ידע, הכין אותי.
באלו המילים נפרדנו ,
קוצ'ו שלי כך קראנו אחד לשני
את יודעת לוקחים אותי לטפול נמרץ,
דעי ממי שלי, אני אוהב אותך
תודה על החיים הנפלאים שהענקת לי,
את הנשמה שלי.
נפרדנו חבוקים. בנתיים כל המשפחה, חברים הנפלאים הגיעו.
נגמר !!!
13.1.06 יום שישי