דבקות והתמסרות - הספר
פרק ד: התפתחות הרגש
תוכן עניינים
מ 'אני' ל 'אנחנו'
רגשות ומחשבות
תהליך רגשי
התבוננות ככלי
סכום
מ 'אני' ל 'אנחנו'
בתנועת האבולוציה מתפתחת מחשבה מ 'אני' ל 'אנחנו', מחשבתכם יוצרת הרגשה המרחיבה את ליבכם בהנאה שאין לה גבולות. היא מרחיבה את גבולות התודעה. הרגשה של הנאה מסוג זה אין אפשרות לקמט אותה למציאות גשמית, הזיכרון החקוק המתעורר הוא כעין אבן הנשלחת באגם ויוצרת אדוות, מהחישוק הקטן לחישוק הגדול. רגש הפרט מכליל בתוכו את רגשות הפרטים שנגעו באנרגיה. הוא מתמלא ומרחיב את החלל הפנימי ובכך מגדיל את השליחות בהנעתו והנאתו, בהנעה למעגלים הרחוקים ממנו והניזונים מכוח זה.
השגות חומריות המנהלות את צורככם חולפות ביעף. מאחר וכל השגה מתחלפת ברצון חדש, מילוי ההנאה הוא זמני. השגה חומרית סר חינה ברגע השגתה. לעומת התפתחות התודעה, לה אין גבולות.
לכול הרגשה מתלווה מחשבה. ככול שתאמצו בהרגשתכם, 'את מה שהייתם רוצים לעצמכם תנו לזולת', ההנאות תהיינה מנת חלקכם. בדומה לעוגה שנאפתה ומתחלקת בטעימות עם האחרים.
ככול שתפיצו ותרחיבו את תוצאתכם השוכנת בליבכם בהתייחסות לזולת, להביא הנאה בדיוק כפי שהייתם רוצים לעצמכם, להנאתכם, הנאתכם לא תדע שובע.
כאשר מרחיבים אתם את הנאתכם ומזינים באהבה את סביבתכם, מתבטל היחס של שווים יותר ושווים פחות. מגדילים אתם את עצמכם באמצעות התגובה של אלה שחשים את ההרגשה שנשלחה אליהם. נוצר יחס גומלין של נותן ומקבל, מקבל ונותן, כך נוצרת הדדיות שאין בה שיפוט ואין בה דינים. כול אחד ממקומו מקבל ונותן את הנאתו ושולח את אהבתו. חלל חדש נוצר במסגרות כאשר הכרתן בידיעת משמעות הרגש.
*****
רגשות ומחשבות
רגשות הם תהליך של חוויה. האמת המתקבלת היא סובייקטיבית, מתבטאת על פי הרגש. הרגש מפעיל את מערכת העצבים, הן לחיוב והן לשלילה, ביצרים היוצרים פעולות מתוקף הרגשה הנעה בציר הפלוס והמינוס.
חלקה של המחשבה טמון בהרגשה. אין ביכולתכם לעצור רגש ומחשבה. למחשבה אין דיוק, אך על הרגש תלחמו, כי הוא מקנה לכם את החוויה שמעוררת את האדרנלין או את ההפוך לו. מאחר וההרגשה מוכחת בחוויה פיזית, הופכת היא לאמת, לאמת סובייקטיבית, כי אין אירוע אחד יתבטא באופן שווה בפרטים רבים. כאשר נמצאת ההרגשה בסערה, תוצאותיה בהתאם. אין שליטה בסערות, הם חלק מהחיים, בביטוי במציאות.
חלקה של ההרגשה נוכח בה אגו, הצורך להיות בטוח, צודק, לרכוש ביטחון, הישרדות. הפרט נדחף לחוויות לקדם את עצמו, להביא אליו את הרגש המבטיח ביטחון. בציר הפלוס והמינוס נמצא רגש של ביטחון קיומי לבין המנוגד לו. ביטחון אינו תלוי מצב ואירועים, אין הוא נרכש על בסיס הישגים של כמות נפח ואיכות, אלא על פי תפיסת המציאות בראיית החיים.
רגשות אין בהם את היציבות ונתונים הם על פי תוצאה, זכיתי במפעל הפיס רכשתי ביטחון, המציאות מגלה כי כלי זה אינו מבטיח אושר. רגעי האושר הנחווים אינם ניתנים לתיאור כי אין בהם את המימד החומרי. כאשר אישה הרה חווה בפעם הראשונה את פעימות ליבו של העובר, לא יימצאו המילים לתאר חוויה זו. כאשר מסכן חייל את חייו בהצילו את חברו, אין תיאור שיבטא אמת זו. על כן אין במילים את היכולת לקמט רגשות ללא רבב. מילים צלולות, בהירות, מסוגננות באינסוף תיאורים, לא יתמצתו את החוויה.
מחשבות ורגשות משתלבות יוצרות יחדיו פעולות, התוצאה היא הפרי. מחשבה בציר הפלוס תיצור הרגשה ופעולה באותו ציר, ההפוך במחשבה המנוגדת. על כן עולמכם כפי שנגלה, תוצאותיו הן על פי מחשבות ורגשות שנמצא בהם מכנה משותף במסה קריטית. כך נראה העולם כפי שמתגלה היום. עולם בנוי מפרטים, אין הפרדה בין הפרטים לבין התוצאה, שני אלה מאוחדים.
עוצמת החוויה יוצרת את ההרגשה, על פיה התוצאה.
האשליה היא ההפרדה בין 'אני' ל 'אנחנו' ובין 'אני' לבין העולם.
כאשר נמצאת ההכרה בידיעה 'אני הוא העולם', מטשטשים הגבולות והצורך בביטחון בתחומי ההישרדות למיניהם. כשנוכחת הרגשה זו מתפתח קו האמצע. כעין ארבעת היסודות היוצרים חופה מעל חתן וכלה. משמעות סימבולית לטקס שיוצר 'אני והעולם גוף אחד'. הקהל הוא מנגנון הגנה, להוציא זוג בתהליך חיים משותפים מוגנים.
אין זו מטאפורה או אוטופיה, זו מציאות הולכת ונבנית, להביא יכולת של רשת ביטחון פנימית שיוצרת מציאות חדשה. כול זה מבוסס על חוויית הרגשה, הרגשת הביטחון. אין חזק ואין חלש, אין מפסיד ואין מרוויח, יש קשר הממלא צרכים קיומיים של ביטחון בהרגשה 'אני לא לבד'. זו תבנית מציאות שנבנית.
אמת נמצאת ברגשות בשני הצירים, היא חורטת את החוויות ואלה הן כעין חותם המלך.
אין באפשרותכם לגרש רגש, יש ביכולתכם לנוע בציר מינוס ופלוס אל קו האמצע והוא התעלות. זוהי התעלות מעל האגו, מעל הרצון.
התעלות מעל הרצון יוצרת את המחילה, הסליחה, ההבנה. התובנה מתפתחת בהמשך לקשר של אהבה.
כשהרגש בחיוב מתבטלים כול הצרכים האחרים. הביטחון הוא חלק היוצר גילוי של מעשים הממלאים את הלב וממלאים את האחר. מתבטל הצורך במלחמה עם ההישרדות. הכול נמצא בתפיסת המציאות כחלק תורם ומתרים. ה 'ביחד', כאותה חופה מגינה, כך הסביבה היא יחידה אחת.
היו ברוכים ומיישמים את תהליך הבריאה, להעניק איחוד בהרגשת הפרט כחלק מהכלל והבנה כי הכלל הוא אני. הרגשה זו מבטלת את כול הפחדים של אי ביטחון ומלוויו, מתבטלת תחרות והישגים. כאשר הרגשת הפרט נכללת עם הרגשת הכלל, במכנה משותף ליצור חופה על בסיס ארבעת היסודות שמקנים בית לזוג בתחילת הדרך, חברה חדשה יוצרת תאים של ביטחון.
היו ברוכים בדרך, תצליחו בגילוי המשימות והוצאתם לפועל. תצליחו להיות אחד למען השני, ובכך על קרקע יציבה תהלכו. העולם הנגלה יהיה עולם של שלום. בהרגשתכם תמצאו יחידות אושר שאין הם פרטיים, יחידות של אנרגיה של רבים המרוממת לפתיחת שערים. אנו לכם מדריכי הדרך המלווים את התקדמותכם ליצור אחדות, אהבה ושלום בהרגשתכם.
*****
תהליך רגשי
המהירות החדה בין ההרגשה לתובנה שמה את המקום בין ההרגשה לשכל. בגוף התנועה על ידי נוירונים בין מוח ימין למוח שמאל, תנועה בין שני צדדים. נקיטת פעולה ברגש שונה מאדם לאדם. תהליך פנימי של רגשות בביטוי 'עצבני', 'עצוב', 'שמח', 'אוהב', 'שונא', מושפעים ממערכת חשמלית שמפעילה את מנעד הלב. מנעד הלב מזרים תנועה לכל המכונה, בדיוק כמו כל מכונה המופעלת על ידי חשמל או דלק.
זה הפועל מהרגש ומופעל על ידו, כואב את המקום, התנהגותו תהיה בציר הפלוס והמינוס עד הקצוות. זה המפעיל את שכלו ימצא דרך לעקוף את הכאב לכן תגובותיו קרות. הרגש אינו מאפשר מניפולציות הוא חד כתער, חותך את הבשר, מחייב ריפוי. ריפוי רוחני נושא כוח מיוחד, יכולת להתעלות מעל המצב ולראות בו את יתרונו, לפתח רגש מנקמה למחילה. לעיתים חיים שלמים אוגר האדם מציאות פסימית עטופה בחוסר אמונה ובמשך חייו יתהלך כנכה.
ההולך בשכלו, פתרונותיו יהיו לעיתים מנוגדים זה לזה מתוך רצון לקבל תוצאה, להשיג את מקום השלווה והביטחון לפחות ברגע הזה. החלטה ופתרון אין בהם עומק בגלל הצורך להיות בחלק המענג, כך נוצר שטיח המסתיר את התהום. תוצאה שקרית דוחה את המטרה, מהצד נראה לעין כי חייו פשוטים ונעימים.
האהבה והשנאה הם רגשות שאין להן נגיעה לשכל. רגשות תלויים במהירות תנועת הנוירונים בין שני צידי המוח. אין מצב שאדם לא מרגיש, אלה נעים מעל מהירות האור. תנועת הנוירונים בין הצדדים שונה מאדם לאדם. בדומה לאדם המנתב מסלול להגיע למטרה בדרך הכביש לעומת בדרך עפר, כך פועלים הנוירונים בין אדם רגשי לשכלתני. זה נתון מולד או נרכש בחוק דוחה ומקרב. חוק דוחה ומקרב אינו מבטל את המצב אל המטרה, הוא מאפשר שינוי. המצב בא מתוקף סובב ומסובב, המטרה מוצבת בדיוק מדויק, באיזו דרך יבחר הנוסע בכביש או בדרך עפר.
תובנה מהרגש יוצרת תהליך בניית אמת
בכלל המערכות שבהם האדם נוגע,
מקרבת מצבים המאפשרים לחוות ניקיון וזכות
שתוצאתם 'הדרך קצרה'.
מצבי עליות ומורדות באדם מאפשרים את השינוי לאחדות, מ 'אני' ל 'אנחנו'. מ 'אני' ל 'אנחנו', אין יד ורגל לשכל, זו הרגשה שמלכדת ומנתבת ליחס משותף בתובנת ערבות אדם בינו לבין סביבתו. השכל מאגד מחשבות משותפות לתדר משותף המאפשר את ההבנה. משמעות התהליך, מעבר תודעתי בשינוי ההכרה מהאישי אל הכלל. מצב זה בידו לאגד הפריית מוחות בהסבה משותפת ביצירות המשפיעות לטובת כל הפרטים על פי הדהוד הלב בתהליך מקומו של כל אחד, אחד למען הכלל. יצירות בהרכב התדרים שיוצרים אותם, יגעו לאלה המושפעים מהם, זו הסבה של ארבעת היסודות בהרכבים מנוגדים של חילוף חומרים בצורה חדשה. נכון שבתחילת ההתהוות קיימת ידיעת המוכר ובהתהוות השינויים בהרגשתכם בתוצאות תחושו פחד, אבל יחד עם זאת אלה בהדהודם הפנימי נוגעים בתדר משותף, יביאו את פרי יצירתם לכל המאחדים תובנה משותפת אל השינוי. תבינו, לשכל יש תפקיד מכריע 'להוציא מהכוח אל הפועל', בלעדיו ידיים יהיו משותקות.
רק על ידי תובנות מתאפשרת הדרך להשיג תוצאה.
מכך תבינו שאין אחד יכול להתקיים בלי השני, הרגש והשכל מתאחדים במכנה משותף להביא תוצאה שעיניכם רואות. התחדשות זו מעלה בדרגת היצירה לברוא מצבים המטיבים אל הכלל, יתקיים רגש משותף בידיעת התלות ההדדית. בכל אחד ואחד יתפתח החלק המקורי, בניסוי הפרט להטיב, כי מאהבת הכלל נוצר.
ברצף המעשים של הכלל נוצרת מידי רגע בריאה מקורית טובה מקודמתה. מתוך תובנות מפרות אינדיבידואליות מתקיים מכנה משותף, רגש אחד, אהבה. לאהבה כוח המעניק התמרה מהפרט אל הכלל, רצף התגלויות במערכת הנעה בהרמוניה בדומה לרקדן ובת זוגו בתנועתם כגוף אחד מתואם.
הבנת האדם בינו לבין סביבתו, לרגש יש תפקיד. רק כשיעמוד במקומו של האחר ידע לזהות את נקודות המפתח, היכן נוגעות הן בתהליך הרגש. יתכן שמקור הסיבות הוא שונה אך התעוררות הרגש במפתח הלב יימצא מכנה משותף. ממקום זה תהיה הקירבה וההזדהות ליצור מכנה משותף בתדר אחד והוא יעלה אל בירור הסיבה של כל אחד ממקומו. כלומר הרגשה משותפת בקבוצה נוצרת ומבוססת על תדר משותף ולא סיבותיו. תודעת כל פרט היא בהתפתחות אינדיבידואלית מסיבות עצמו. האדם אינו מסוגל להבין את חברו לעולם עד שאינו עומד במקומו. לעמוד במקום זה להרגיש את המקום. לא החוויה המשותפת שבגלוי היא המאפשרת את ההכרה, אלא להרגיש, לחוות את העומד מולך והוא חלק מגופך, בדומה לאם החשה את העובר.
ההרגשה היא הדרך לחבר בין אדם לאדם, לעבור ממתכונת האוטומט שבו והם צרכיו האישיים, להתפתחות היחסים מול הזולת ולמקום. התפתחות האבולוציה מחייבת להעמיד רגש אחד בהכרה משותפת להיות 'איש אחד בלב אחד'. אילולא מטרה זו האדם היה כאותו חי, צומח, דומם. ההרגשה הופכת אותו לאדם, להיות מיחידה מפוזרת, נפרדת, ליחידה אחת של הרגשה.
התנועה בין ימין ושמאל, בין ציר פלוס ומינוס, היא מטרתית. רק באמצעות ההפוך מתקיימות פעולות ותוצאות. בתשומת הלב אל הרגשות והמחשבות מתהווה תוצאה מאוזנת המאפשרת את התפתחות האדם להשיג את קו האמצע שמלכד את הניגודים לתודעה חדשה. רגשותיו של האדם הם נקודת האמת הסובייקטיבית ועליה ילחם. מאחר ואין את האפשרות ליצור 'פוס', עליו לחפש ולמצוא את עמק השווה לאמת אחת והיא על ידי התבוננות במציאת נביעת הרגש, מקום חדש שמפנה אל הסליחה. כאשר שכלו ינחה במציאת פתרונות והוא נצמד אל התוצאה, יוצר הוא סיבות חדשות וכך מתרחק מלהיות בהשלמה.
קו האמצע מחבר בין ניגודים, בין רגשות של אהבה-שנאה, צער-שמחה, תענוג-סבל, מאפשר יחס אל גילוי הנסתר באמצעות תבונה שכלית בהשגת הסיבה. בהתפתחות המעבר בין שניהם האדם שמח בחלקו.
תובנות המתקרבות אל הציר המרכזי, נושאות את הפרי, מעמידות בגלוי יצירה לתפארת, אל מהות הבריאה.
הסביבה מציבה מראה 'את מי שאינך, הינך' ו 'מי שאתה חושב שהינך, אינך', המראה מעבירה את הצדדים מזה לזה.
השכל מנתב על פי המצבים, תוצאות נובעות רק ממעשים.
ללא מעשה, תובנה אינה מאמצת שינוי.
תובנה יוצרת תוצאה כאותו עץ שפרותיו מבשילים.
*****
התבוננות ככלי
בחילוף תפקידים בין העבר לעתיד, ההווה נוצר בין שני זמנים כקו האמצע המגשר ומאפשר ריפוי, הווה נפגש עם ההוויה. רגשות מובילים לאי איזון כשמחשבות מפעילות הן לחיוב והן לשלילה. חוויה מתקופת עבר משפיעה על העתיד יוצרת סגירת מעגל שאותה חווה הפרט,הזמנים אם בפרט החושב. ככול שמודעות זו נמצאת בכוונת החושב מתאפשר תהליך של ריפוי ואין הוא מחויב בזמנים, חי את ההוויה.
זה המעוניין בסגירת המעגל יוצר את הצעדים לקשר חדש, מתיר ישן אל החדש.
באם מצטברים רגשות בליבך במערכת יחסים, נדרשת הבחנתך והכרתך בהגברת עשייה מתוך בקשה פנימית, רצון להיות בעתיד שאין בו פגם במערכת יחסים המעוררת בך רגשות זעם. רגשות הזעם במצבם הלא מודע מגדילות אצל הפרט בערה, כמו הדלק למדורה. בערה זו בפרט, אם בידיעתו או לא בידיעתו, חותרת להסיר פסולת, לרוקן זיכרון, כמו כורה המשיג יהלום.
בשרשרת היחסים רגשות סמויים באים כבומרנג כאשר יש דחיפות לסגור מעגל של שרשרת מקצוות הזמנים. שארית זו באה לידי ביטוי כשמתעורר הרצון ולו דרך מיוחדת להאיר את שרשרת הזמנים.
איחוי הזמנים חושף, מפרק ומגדיל את התודעה, מצמיח זרע חדש מתוקף התפתחות תודעתית המתרחשת במעגלי השרשרת שעיקרה התא המשפחתי, הסביבה הראשונית לה נולד.
*****
סכום
רק כאשר המחשבה משתנה משתנים הדברים. מחשבה משתנה היא דרך בפני עצמה, תנועה עצמאית באין שליטה. דרכה יוצרים פעולה, נותנים לה חיים בצורת פעולות, מעשים המתלבשים על רגשות. נמצא המקום של 'לחיות את המחשבה'. מהיותכם חושבים אותה כאתם, אין ביכולתכם לצאת מעצמכם ולראות כי אתם לא המחשבה. הדרך לגילוי המחשבה נובעת מחיפוש 'מי אני' ומשמעות החיים. כאשר עומק זה יוצר נבירה וחיטוט פנימי, עולים הדברים, הנכם החיים עצמם. מה הם החיים?, החיים הם תנועה שאינה תלויה בזמן, רצף של גל.
גל דוחף הוא את עצמו כפי שהחיים דוחפים את עצמם. מהיותכם חלק מאותו תהליך, החיים זורמים. הינכם חלק מהגל מתוך מהות הבריאה, על כן אין בידכם את השליטה. לומר 'אני שולט בחיים', הוא כעין 'אני שולט על הכל'.
שרביט השליטה היא אשליה, המחשבה שמטעה כי בכוח הזרוע והן בכוח הממון מתאפשרת לי השליטה בחיי. אלה שני מצבים חולפים מתוקף זמניותם.
הכוח נמצא במימד הרוח שעליכם להשיג מתוך מקום נסתר, עמוק, פנימי בתוככם. שם שוכן הביטחון, העוצמה האינסופית להשיג את ההרגשה שלה אתם משתוקקים, אהבה. זה הביטחון שנרכש כאשר מתבוננים אתם לעומק במחשבותיכם, רגשותיכם, בביטוי מעשיכם. בדומה לגל היוצא לדרך ומקבל תאוצה, כאשר מגיע לחוף מתפרק כוחו ונח על החוף. משמעותו, ההתעלות מעל רצוני האישי האגואיסטי מתאפשרת האפשרות להתאחד לרצף הגל.
ברצונכם להיות חיים היו החיים.
ברצונכם לחיות, צרו גלים, כי החיים הם גל.
הינכם גל בתוך צורה ולה חוקים, אי הידיעה אינה פוטרת ביטול החוק. ידיעת החוק בהבנתכם מגדילה את ההכרה וההבנה כי להצטרף אל הגל הוא מצב הכרחי, מאחר ותנועה יוצרת שינויים באופן טבעי. גדילת ההכרה שמצטרפת לשינויים מאפשרת תנועה הכרתית אצל כול נברא המצטרף אל הבורא למטרת יישום מטרת הבריאה, חיבור בין אדם לבורא.
אין כאן מצב של בחירה מאחר והתנועה בהאצה ואתם חלק ממנה.
האצה מאלצת ודוחפת, מאלצת כאותו גל בים הסוחף עימו כול הנקרה בדרכו.
הכרה רוכבת יודעת לבחור את ההצטרפות.
הצטרפות מאפשרת כניסה פנימה, בהתבוננות, בחקירה, לבקש תשובות לשאלות המתעוררות.
עצם פעולה זו נוגעת בשובל הגל, ככול שנוצר עומק מתקיימת יחידה אחת, להיות הגל.
אין הפרדה בין הגל למהות.
*****
