דבקות והתמסרות - הספר
פרק ב: אמונה והתמסרות
תוכן עניינים
יקום של ספק
התמסרות
אמונה כדרך חיים
יש להביא כוונה למיקוד
אמונת אמת
כלל ופרט שווים
יקום של ספק
במציאות הקיימת חובת הגדרה מהיותנו נפרדים. כל צורה מוגדרת מתוך מהותה למי שהיא בתפקידה, בהשתייכותה לקבוצה שהיא משתייכת, חי צומח, דומם ואדם. בחי, צומח ודומם ההפרדה במהות ברורה מאחר וכל אחד נפרד בתוך הסביבה, פרח לא ירצה להיות עץ, סוס לא ירצה להיות זברה, חול לא ירצה להיות סלע. לא כך באדם, כל חלקי הטבע כלולים בו, צורתו נפרדת זה מזה. מאחר וקיימת בו תודעה מתפתחת נפרד הוא מן הכלל, כל צורה יוצאת מהכלל והיא הגדרה בפני עצמה. על כן אינדיבידואל הינו צורה שמשתייכת במכנה התפתחות האבולוציה ליצור מצב חדש.
בשאר הצורות חי צומח ודומם לא קיים, יתכן שבדרך האבולוציה יתרחשו השינויים אך לא בצורות נפרדות אינדיבידואליסטיות, השפעת הטבע אליהם הוא יחס כגוף אחד.
בצורות אינדיבידואליסטיות התפתחות, עליה ליצור את המשותף. מכך יוצא שכל צורה על פי הרכבה יתלכדו אינדיבידואליסטים שהם צורות נפרדות לצורת תודעה משותפת, לזאת הכוונה 'כל צורה מוגדרת מתוך מהותה למי שהיא בתפקידה', זו מהות האינדיבידואל.
תקשורת ביננו לבין הטבע הכללי הינה מתוך ידיעת הנפרדות בין כל הצורות הקיימות. באמצעות הרגשת חמשת החושים תתבטא תקשורת אינדיבידואליסטית ומאחר ובאדם חושים אלה מנחים את התפתחותו, הספק בתוך כל אחד ישרת את דרכו. חדות חושית היא התפתחות מאוד מעודנת בתוך כל אחד שגדל בסביבה שונה, כמו למשל זה הגדל בג'ונגל לעומת זה הגדל בעיר. התפתחות חושית- רגשית תעצב את האינדיבידואל. בשאר הצורות לא קיים אינדיבידואל.
כשהצורה אינה נגלית אין אנו מאמינים שהיא קיימת, עלינו להמחישה על פי חמשת החושים. ספק, אין בו טוב או רע, בדיוק כפי שאין החושך רע והאור טוב, אלה כולם אנרגיה.
ככל שמעצימים אתם את אנרגית החיים, התגלות הספק מספק אפשרות להארה. הספק מקדם לסקרנות, לסריקה, בדיקה, חקירה וזיהוי בין שני דברים נפרדים. ספק ששולט במחשבה, הופך מחשבה יוצרת למחשבה מהססת. מחשבה מהססת מביעה התנגדות. התנגדות זו באה לידי ביטוי בדחיית הידיעה הפנימית. ככל שתסירו את הספק ותתמסרו לרצון הפנימי, ברצונכם יתעורר רצון להשיג.
פתיחות תיצור שער של קבלה, הגוף יהיה כלי קיבול.
בכניסת תוכן חדש הישן נפרד.
הספק מפגין כוח ושליטה בחושב ומאתגר את האגו, להיות בשכלו או בליבו. מקטרג, משכנע, מסוגל ליצור שני מצבים. המצב הראשון שכנוע עצמי, 'אני יודע, אני בטוח', חוסם אפשרות ללמידה, ליצור מרחב חדש. המצב השני לחילופין, ייצור אינסוף חיפושים למצוא את מקומו החדש. בראשון תתפתח הפסימיות והתקווה רחוקה ממנו. בשני, יחפש קרש הצלה, ובנקודות שתתגלה אמת אחרת, משכנעת, ייפתח צוהר למרחב חדש, ושוב התבוננות, חקירה שמונעת מספקנות, מתפתח מרחב הפותח חלון לאופטימיות. כאשר הרגשה זו נוצרת משתרשת האמונה.
לאמונה לעומת הספק יש רק צד אחד, היא אינה מתחלקת.
הספק נע בין תוצאה של חיוב ושלילה. כאשר התוצאה לשביעות רצון מחלחלת טיפת מים באדמה חרוכה המאפשרת צמיחה של זרע. כך נעה חשיבתו של הספקן, בין חיוב והפוך. טוב לי, אני מאמין. רע לי, אין תקווה. כלומר, רגשותיו ינועו בין שמחה לעצב עד דיכאון. עולמו הרגשי נע בטלטולים על פי התוצאות שמקבל.
בחירה מטבעה היא לקיחת אחריות. הספק מטבעו מייצג פחד. כשידו על העליונה מרחיק את האמונה, את ידיעת הבריאה. הגאולה, להכיר את הניצוץ האלוהי בתוכנו. לא בשכל, לא בראש, לא בהגיון, לא בגוף, מעבר לגוף, שוכן הוא בלב.
כאשר הלב רואה, הלב שומע, הלב מדבר, מתקרבים אתם אל הבורא. ידיעה פנימית מסירה ספק, מנחה את האדם מקולו הפנימי, מעולמו הרוחני, לא בהכרח תמצא לו צורה במציאות. על כן לא חלה עליו הוכחת הגילוי בגשמי.
הידיעה הפנימית אינה מחייבת הגיון ואין לה הסבר מילולי, יכולה היא להיות בהרגשת הפרט במצב של אמונה. אין בה את היכולת להביא אמת מוחלטת, מאחר ומילים לא יימצאו את התיאור למי שהיא. ידיעה פנימית היא כוח המניע להוציא מהכוח אל הפועל, מאפשרת לחצות גבולות בעולם של אין גבולות. על כן אין אפשרות לתחם אותה, ומילים יוצרות מרחב של גבול. על כן נמצאת היא מעבר לצורה, מעבר לגוף.
אמונה נרכשת, היא חלק ממך. בתוכה נמצאים כל מחזורי החיים שבנסתר, וכפי שנאמר היא נגלת בחוויה, בקיום ההארה.
*****
התמסרות
בהתמסרות נוכחת האמונה, מהיותה מכילה כוונה. אך מהיותכם מתמכרים לספק נמצא בכם ההיסוס למצבים, בין כף חובה ולכף זכות. למצבים בהם הזכות קוראים אתם ניסים. במצבים בהם הספק ניכר, מרחיקים אתם את אמונתכם. מדוע אנו מדגישים התמסרות לאמונה, מהיות אמונתכם היא מחשבתכם, מחשבתכם יוצרת פעולה. התמסרותכם והזדהותכם למחשבותיכם היא הטבעי לכם.
פעולה הבאה מתוך אמונה תיצור אופטימיות ואחריות. פעולה היא אחריות, אין משנה מה תהיה תוצאתה. מחשבה לפעולה היא חשיבה ליצור אחריות. באם פעולה תבוא לביטוי דרך הספק, הפחד מסתתר תחתיה. פעולה מתוך פחד יוצרת את הספק כי אין היא באה על פי ציפיות החושב, מהיותו רוצה רק בהנאה. פחד והנאה אינם דרים באותו בית. ספקנים ייצרו תילי תילים של ספק ותוצאתם תהיה דרכו. יביאו הם אל עצמם מציאות נוגדת לתוצאה בה רצו מהיות החשיבה מבוססת על ספק, מנתונים של חסר. חסר הוא תוצאה של פחד, פחד הוא תוצאה של ספקן. לעומת האמון, היוצר תחושה של חוזק, תנועה, זרימה, בטחון בכוונה, והתוצאה בהתאמה. באם יתמיד בכוונה תהייה התוצאה הרצויה.
מהיותכם רוקדים בשני הסעיפים ותלויים בזמן לגילוי, אין זה בא בקנה מידה על פי הרצון. אמונה הופכת לספק וחוזר חלילה. כך הרחקתם מתוככם את היכולת להיות יוצרים לחייכם.
תוצאות החושב המאמין, תלויות בדרך מחשבת האמונה. אין התוצאה באה להביא את החושב לאמונה, הדרך באה להגשים את הרצון. כאשר נמצא הרצון להביא שינוי בדרך הדרך, נבנית האמונה על פי גודלו של הרצון להצליח. על כן בדרך הדרך תתפתח האמונה, כי בה נמצא הצורך.
הדרך היא השורש לאמונה, ולא התוצאה המיוחלת.
הכוונה והאמונה הם הדרך לתוצאה.
כאשר הכוונה יוצרת מטרה, באות התוצאות על תיקונם.
הדרך מטבעה היא הרים וגאיות, חציית ימים ויבשות, שמים וארץ. הדרך היא תוצאה של הפכים, אין היא קו ישר. בקו ישר תלכו לאבדון מהיותו חסר באתגרים. בעולם הטבע הדברים נעים במחזוריות. מחזוריות מאפשרת תהליך של חזרה מהסוף להתחלה ומההתחלה אל הסוף. בצורה של ציור תמצאו את העיגול. כאשר ההבנה למצבים של הטבע והכפיפה אליו בהכרה, תתרחש יכולת פעולה שתמיד תמצא בשינוי ואפשרות לתיקונם של דברים, החשיבה יוצרת גל תמידי בעליות וירידות. עליות וירידות אין בהם מצב קבוע וסטאטי. כאשר תפיסה זו פועלת במעשה, בהכרתכם שוכנת ההבנה כי כול הקיים ארעי הוא. בדרך זו תמצאו את הרגשת החופש מאחר ואין היאחזות. חיבור לטבע הטבעי מאפשר להכיר את מחזוריות הזמן.
למען הכרת הערך המוחלט נוצר היפוך. ניגודים בין שמש וירח, מים ואדמה, מוצק, נוזל, אויר, אש ועוד. מתוך ניגודים אלו נוצרו כל הדברים. אין באפשרותכם ליצור קו ישר מהיותו הופך לקו ארוך ולו אין תנועה לשינויים וגירויים, משמע מתקיים המוות. באדם קו זה יהפוך הוא לשיגעון, כשאין אתגרים האדם משול למת, בשיגעון האדם נמצא בקצוות.
פעולה הבאה מתוך אמונה, תיצור אופטימיות ואחריות.
פעולה היא אחריות, ללא תלות בתוצאה.
מחשבה לפעולה היא חשיבה ליצור אחריות.
גם לרצוח זו פעולה היכן האחריות?
אומנם רצח הוא פעולה אך כבושה ביצרים, ויצרים אין בהם אחריות, יש בהם אימפולסים, דחפים של חיה, לא נמצאת מחשבה היוצרת אמונה לפעולה. פועלים הם כאוטומט יצרי.
היות ונשלט על ידי היצר אין בפעולה זו אחריות, משול האדם לבהמה. על כן יש לעשות הפרדה בין יצרים לבין המחשבה, בזה מותר האדם מן הבהמה.
*****
אמונה כדרך חיים
כאשר בתפיסת המציאות מתפתחת חשיבת הזולת, מתפתחת הרגשה שמאחדת אותך עם הסביבה, קשר של מכנה משותף והבנת התלות ההדדית. מתאחדים רצונות של קרבה, פשרה, הרגשה של ידידות, התמסרות, 'אני לא יכול בלעדייך, אני זקוק לך', מתהדק יחס של תלות הדדית.
בהתפתחות הגשמית קשר התלות נובע מאגו, מרצונות אישיים בהשגת יתרונות. כאשר מתפתחת ההכרה בהבנה שאין הקיום שלי בטוח מתוך השתייכות אל הכלל, הבנת התלות מאפשרת אחדות. נכון, קיימת נוכחות של עליות וירידות, אך נבנה משהו חדש, מערכות יחסים בין אדם לאדם הופכות להיות לקשר קרבה בדומה למשפחה.
המקום האגואיסטי הפך אותיות 'תלות' לשלילי ואם תסתכלי אל הרכב המילה 'ת' בהתחלה ו- 'ת' בסוף, 'ל - ו' הם אותיות מתוך 'אלוהים'. הצורך בעצמאות שלל את הקשר בתלות חיובית. אם תסתכלי על כל פני ההיסטוריה תגלי שכל שחשקה נפשו של יוזם רעיון, אין המימוש יכול להתקיים ללא הסביבה בה היה. דוגמאות, אימפריות שקמו הם בזכות העבדים שנכפתה עליהם עבדות, כוח התקיים בזכות הסביבה שהוטלה עליה מרות. מכאן אפשר להסיק מסקנה לגבי כל ההשגות עד היום. בגלל השאיפה 'אני רוצה להיות מיוחד, יוצא דופן, מצליח', התלות הפכה למילת גנאי, הזדככות הפכה לבושה. אך באם תביטי ביומיום במעשייך תגלי שפת הלחם בשולחנך תלויה בזה שזרע את הזרע.
בזמן זה מציאות דוחפת את התפתחות התודעה בהבנה שאני חי וקיומי תלוי בחצרו של הסיני, כל לגימה של קפה תלויה בזעתו של ברזילאי. הבנת התלות והאמונה הנבנית בין מינוס ופלוס, תדביק הרגשה ביחס, כל גרגר חול הופך להיות יקר.
אמונה היא המפתח אל שער האחדות, האחדות שער לעצמאות.
אמונה בקיום תלות הדדית מסירה פחדים שמאפשרים לאינדיבידואל להביא את עצמו במכלול רצונותיו.
קיום מחשבה בתפיסת הזולת כחלק ממני, הופכים רצונות בתלות הדדית.
קיום האמונה מעבר לגוף במימד רוחני, בתלות מחשבת הבריאה
רצון ואגו הם אחד. לאגו אין חיים ללא רצון. מה שמניע את החיים הוא הרצון. על כן אין הפרדה ביניהם. כאשר עוזבים אתם את גופכם, עימו מת האגו, נמצא הוא בעולם החומר.
ישנם שני מצבים עיקריים במפגש מחשבת הזולת, מפגש טוב והפוך לו. כאשר טוב, נמצאת ההנאה, הפוך לו נמצא המאבק הפנימי בין דחייה לקבלה. על כן במערכות יחסים נדחפים אתם על ידי טלטולים בין שני המצבים. בהכרת המטולטל בטלטוליו, קשוב יהיה ליבו לטלטול הזולת. במחשבתכם אין שליטה, נופלים אתם ברגשותיכם. נפילה זו נעדרת אמונה ומחזקת אמונות ישנות על פי תוצאות שהתקבלו מתוך ספק.
תוצאות מתקבלות על פי מחשבתכם, כששזורה בה האמונה מתהפכת לעלייה היוצרת עידוד, תמיכה ועל פיהן תבוא התוצאה.
בראיית החושב את מקומו בתהום, אין מוצא הוא פתרון של המשכיות מעודדת. באמצעות כוחותיו הפנימיים או באמצעות תמיכת הסביבה יגדלו סיכוייו למצוא שרפרפים לטפס, אלה יקרבוהו אל האור.
אמונתו בכוחותיו היא המפתח לגילוי האור.
אמונה אין בה שני פנים, ואינה נמצאת בטלטול.
מחשבתכם בטלטול נמצאת, הופכת היא להיות מטוטלת. כאשר אמונה מתחלקת לחלקים מתחלקת היא על פי מחשבת החושב והספק נשזר בה. כאשר רגשות הפוכים בין הצורך הטוב והתוצאה ההפוכה, אירועים מאפשרים הסתכלות חדשה. למעשה הטלטול מרחיק או מקרב אמונה על פי התוצאה.
כאשר נמצאים אתם במעלה, אמונה עולה, עולה. כאשר נמצאים אתם בהפוך אמונה נעלמת, מחשבה שולטת. כך נשלטים הינכם, בן מחשבות ואמונות, יוצרים אתם אמונות כפסל. מחשבותיכם, גם אם הם נעות וגם אם הם נחות, משפיעות. נוצר קיבעון שעל פיו מתנהלים חייכם, כסרט הרץ לנגד עיניכם ומוהל את רגשותיכם. משתתפים אתם בעלילה, הופכת להיות חלק מכם באותו רגע, השפעתה מהדהדת כתדר ואין הוא בידיעתכם.
כוונה יוצרת תוצאה. כל צורה שלא תהיה, כאשר אין החושב שם בה את הכוונה, אין מביאה עימה מאומה, כאבן שאין לה הופכין.
כוונה יוצרת משיכת הבורא.
יש להביא כוונה למיקוד.
*****
יש להביא כוונה למיקוד
כוונה דורשת אמונה, ביכולתה להיות 'חץ' או בהיפוך 'צח'. 'חץ' ו 'צח' בהיפוך אותיות, פירושם יהיה על פי החושב. על פי החושב יביא את הטוב וההפוך. מדוע דבר והיפוכו, מהיותם באותו ציר ושורש, כוח אחד יניע או למינוס או לפלוס.
חוויה יוצרת אמונה, הזדמנות ליצור פעולה בעקבותיה. אין לה שתי פנים, על כן פעולות יהפכו מ 'חץ' ל 'צח'. כאותו אפרוח הבוקע מן הביצה והזחל לפרפר, בשניהם באמונה שלא מדעת, בוקעים אל האור.
כוונה, ולה מחשבה של חץ בהכרתכם, פוגעת ומכאיבה. לצחות אין שני פנים. מהיות שתי המילים משורש אחד, נמצאת האפשרות לשני המצבים ויכולה להוות חרב פיפיות. מהיות מחשבתכם מטלטלת, המחשבה נעה בין שניהם, בין 'צח' ל 'חץ'. כאשר אמונה נמצאת בלבבכם ואירועים משפיעים לרגשותיכם, אין עקביות, שני אלה הופכים מר למתוק ומתוק למר. ידיעת הטעמים יוצרת את התקרבותכם. כאשר היא נעלמת ניכר הסבל והכאב, מהיות מטילים אתם דופי בישות האלוהית.
אמונה היא ריפוי, להביא מחשבה אל מחשבת הבריאה. מהיותו אור מקרבים אתם אור לעצמכם. תהליך רכישת האמונה מכוח חוק משיכה ודחייה, התקרבות והתכווצות, השפעת כוח הכבידה.
דרכה של האמונה בתהליך, מביאה את שני הצדדים. אין לפתור 'בום טרח', אני משנה אמונה ואמשוך רק טוב, מטיילת היא בין אירועים מר ומתוק. הידיעה את כוחה מביאה את היכולת לפעולה, מאפשרת להפוך אירועים מרים למתוקים ולקבל מצבים שרק אמונה תרופה להם.
לאמונה כוח להביא יש מאין.
ברגע שאימצתם את הידיעה שרצון הוא אגו, שמחשבה והרגשה כפופים לרצון ושהכול תלויי דבר, יש באפשרותכם להפוך קערה על פיה ולהתחבר למהות הטבעית. מערכת יחסים בין האדם למקום ובין האדם לחברו הינה תוצאה של תפיסת מציאות. ההבנה שמינוס ופלוס בהרגשתכם ובמחשבתכם הינו חלק של תהליך להוביל, תאפשר בחירה, 'היכן אני רוצה להיות'. הבנת הניגודים כיחידה אחת תחייב לקיחת אחריות בהחלטות.
כאשר הופכים אתם אמונה למודעות כדרך חיים, אין אתם משנים אירועים, מהיותם תלויי דבר, בסיבה ומסובב נמצאים החוקים. אמונה הכרתית יוצרת חילוף גישה. גישה היא בחירה, זו בחירתכם, התרחקות או התקרבות. היכולת להשפיע לאירוע תבוא בתנאי עוצמת האמונה עוצמת הכוונה באמונה, והיא תיצור את השינוי.
אירועים בתודעה הקיימת, באמונה מתניידת, התוצאות מתרחקות, באין התקרבות. ברמה הגלובלית מסה קריטית בכוונות משותפות דוחה או מקרבת אירועים.
אמונה היא יסוד, בסיס, בדרכים הנבחרות. בית שיסודותיו אינם מכילים חומרים מדויקים, בתנועת האדמה יצור חריצים או יקרוס. מכך תסיקו שאמונה בישות האלוהית היא היסוד לעמוד ברעידות האדמה, אלה אירועים. אין הבטחה בתוצאת התענוג, יש הבטחה בתהליך התפתחות התודעה שמקרבת לעומק ומצולות הים אל האינסוף. אמונה אין בה יד ורגל לשכל, השכל יביא הסברים, לוגיקה, מסקנה, ביחד היגיון, הוא ירחיק או יקרב. אמונה שוכנת בהרגשה, ברצון, ודוחפת בעוצמתה לכיוון עליה בתדר ומצטרפת לספיראלה מחשבת הבריאה. אמונה אינה מתחלקת כאשר שזורה היא באמת האבסולוטית. היא אינדיבידואלית כאשר הספק מנתב בין חיוב ושלילה, שם נוכח השכל.
בחינת מדד השפעת האירוע תובחן על ידי פעימות הלב. באמצעות הרגשתכם אמונה מתחזקת, אך אל נשכח, באין כוונה, האמונה תנוע בין דבר והיפוכו. על כן את שימת הדין תהיה באבחון הכוונה, ככל שתהיה מטרתית אמונה מתחזקת והופכת יש מאין.
ביצירת קשרים באשר הם, בהכרה לאן מובילה כול החלטה, יוצרים אתם דרך חדשה של חיים.
ידיעת אמונה מדעת, אור נחשף.
אמונה בדרך מביאה אור לדרך.
הדרך מדעת מביאה אמונה.
דעת, אמונה, הם אור.
ברוכים כל אלה שנבחרו להעמיק בעומק האמת והשינוי שמהדהד בכל אחד.
התפתחות והעצמה באמונה השזורה בתדרים המלווים את עוצמתה, היא חלק ממחשבתכם פורצת הדרך בגילוי האמת הפנימית.
זו היא נגיעת האלוהות בניצוץ שעולה ומבעיר בעוצמתו בתוככם, מדליק את אלה העומדים בדרככם ליצור התבוננות חדשה.
עלו והצליחו.
*****
אמונת אמת
רשת האמונות אין בה בניה של הנולד, מהיות נולדים אתם לתוך מערכת אמונות בתוך המעגל הראשון, המשפחה.
במעגל ראשון נוצקות אמונות בין רוח לגוף מרגע ההיווצרות ברחם. ממקום מוגן אל חלל זר ומנוקר, זוהי התחושה הראשונה של הוולד היוצא לעולם. בטפיחה באה נשימה אל אפו, אמונה ראשונה נבנית בביטוי.
כאשר בהכרתו רואות עיניו וחושיו מתעוררים, תחילתה של מערכת אמונות מגיעה אליו דרך סביבתו. המערכת מעלה ומורידה את תודעתו ההכרתית להביא למידה במעשה. בדרכו ובחושיו ייצור ויבנה מערכת אמונות. עליו ללמוד במסע החיים את מחשבת הבריאה ומטרת חייו. כאשר צמוד הוא למחשבותיו מתרחק הוא מעצמו, כאשר צמוד הוא לחושיו יתקרב אל עצמו. כאשר שניהם דרים באותה כפיפה על ציר מינוס ופלוס, ירידה ועליה, ואלה בציר הניגודים, יגלה את האמת. על פי דרך זו בלבד יחווה אמת. ידע כי אמת זו אמת, על פי ההרגשה. אין שניות לרגש אהבה עילאית, כאשר היא נחוות היא לא נחלקת. מתגלית אמונת אמת.
בחושים המעלים חוויה גופית האמת והדיוק יהיה שזור בהם, אלה יהיו חושי מישוש, טעם וריח. אמנם סובייקטיבי אצל כל אחד אך זה החווה לימון לא יגיד שזה מתוק, זה החש קוצי הורד לא יגיד שהוא חלק, זה המריח פגר לעולם לא יתבשם בריחו. לעומת השומע והרואה שפולמוסים רבים יתעוררו בין אחד לשני בעת ישמעו או יראו לצליל או תמונה. שני ציירים באותו הדגם יצירתם תהיה על פי מבט אינדיבידואלי. חושים הנוגעים בחוויה גופית הן אמת לחווה, זו דרך שיוצרת הזדהות, מכנה משותף, מרכיבה קבוצה במכנה משותף.
כאשר חווים אתם רגשות עילאיים נעלם הספק, אמונות נעלמות. אמונות בטלטוליהן מביאות הרגשה דרך ניגודים. הרגשה אין בה שכל והגיון היא נחוות כפי שהיא על פי אירועים ונסיבות, ואלו תלויי דבר הם. אין בהם אמת כי חולפים הם.
אמונה אינה נבנית ע"י ספרים, אמונה אינה נבנית ע"י דת, אלה הם מילים ששזורים בהם כללים ומנהגים המותאמים לזמן ותקופה.
מילים הנוגעות בלב יוצרות הרגשה, הרגשה יוצרת פעולה.
מעשה טוב והפוך, יוצר אמונה אצל כל חושב על פי תוצאת הרגשתו.
אלה כפופים לעולם החושים.
זה החווה את המילים ויוצא מעבר לחושיו לא יאמין בתחילה, מחשבתו תהיה כי יצא מדעתו. רק כאשר יוצאים אתם מדעתכם נחשפת בפניכם שרשרת אמונות שיצרתם סביבכם דרך סובב ומסובב. אין היא ידיעת האמת מהיותה תלויה בנסיבות, אירועים והשפעתם עליכם, מתוך מעגלי נסיבות, תרבות, חינוך, זמן, מקום.
אין בידינו לשכנע אמונות בציר מינוס ופלוס מהיות כל יחיד ומיוחד יוצר את אמונותיו, זוהי אחריותו של האדם. על כן מדגישים אנו את מהות האמונה, אמונה באה להבנה בדרך שספרים ודתות, כתות וקבוצות, משפיעים המילים. בעת האדם חווה המילים ממקורותיו, בהרגשתו יתהפך הנקרא להיות כחלק מחלקו. כל הצורות הנחשפות באמצעות החושים יוצרות את עולמו הפנימי. תובנותיו יתהפכו לאמונותיו. כאשר יביט באמונותיו תימצא היכולת לברור בין העיקר לטפל. אמונה מקדמת את צעדיו בחייו או תסגור חלון אפשרויות. מערכת האמונות נבנית על פי השפעת הסביבה, זמן ומקום שיוצר יתרון או חסרון בתנועת רצף החיים. על פי ציר מינוס ופלוס יעלה ויקום במעשיו ודרכיו.
אנו מאירים דרך להביא את הלב כפעולה מכוונת לאמונה.
כל יחיד ומיוחד, יגע בליבו באופן אינדיבידואלי.
יש לשמור על אינדיבידואליות, לא להביא כפייה בתלמיד ההולך בדרך הרוח. כפייה מכופפת להביא ביטול לאינדיבידואל להיות עצמו, יוצרת מערכת תלותית.
קבוצות ייצרו השתייכות על ידי כוח ושליטה, ממצב זה קבוצה הפכה לעדר, נשמעה למנהיג השולט. כך איבד הפרט את ייחודו. על כן שינוי הכרחי בכוח הקבוצה, ייצור בחירה חופשית לפרט לבחור מפנימיותו את צרכיו הייחודיים בגלויי.
לתוך קבוצה אתם נולדים, בראשונה היא המשפחה. בחירתכם היא השתייכות לקבוצה בהמשך קניית הרוח כקניין. קבוצה באה לשרת את האינדיבידואל, לפתח את עצמאותו, להביא מגע אל ליבו ע"י רגשות המופעלים כלפיו. ידיעת רגשותיו יובילו אל אמונותיו ובסיסן, יביאו את אמונותיו לביזוי או עילוי, בעילאי ימצא את האמת.
כל עוד יש אמיתות אינדיבידואליות אין אמת אחת.
הדרך אל אמת אחת תהא ע"י התפתחות לאמת כאשר יתקבצו קבוצות ולהם שורש משותף לעזרה לזולת. דרך ליבו ורגשותיו ינפה ויוסיף ההולך בדרך. בתהליך זה ייפגשו כל הפרטים בניפוי והוספה דרך רגשותיהם להביא גילוי לאחד.
מלחמות, מאבקים, תחרות, צרכים, תענוגות, הנאות, יתקיימו בתהליך הבאת השלום, ותחילתו באינדיבידואל המוצא את שלומו כשלם. כך אמת אחת תתקיים.
איש רוח באמונותיו מתפתח ומפתח, רואה את הייחודי לו בדרכו להתאחד עם פרטים אחרים. נוכחותו מביאה עימה הרגשה של שלום פנימי ומתלכדת מסביבו קבוצה, 'כנביא בעירו'.
בדרך אל החופש, להביא שלום ע"י קבלה וייחודיות בהתפתחות האהבה השוכנת בתוכם וביניהם. זו הישועה והגאולה של האנושות.
אהבה בפרט תקבץ למקבץ אהבה עילאית את הרבים.
היכן נמצא המכשול?
אינכם מפתחים אינדיבידואל, נגררים הינכם אחר חושב אחד והופכים את מחשבתו למחשבתכם. הופכים אתם את חייו לחייכם, שוללים אתם מעצמכם עצמאות, להיות עצמאי בדרך האמת והיא להיחשף ולהכיר את האור, את האהבה. מתנהלים אתם על פי רצונות והם לא שלכם. רצונותיכם הופכים לרצונות אחרים ואמונות שזורות בתוכם. הטו את האמונות לצד. תשאלו מהי האמונה שלי, כך תחשפו את רוחכם.
כאשר חושפים אתם את רוחכם דרך אירועים ונסיבות מגלים הינכם אמונות, אלו לא אתם.
רגשותיכם יציפו את ליבכם במטרה להגיע לקו האמצע.
ייחודיות ליחידי, יהיה יחיד.
*****
כלל ופרט שווים
הצורך באינדיבידואל לשמור על המרחב הפרטי משתנה מהתבדלות ותחרות, להכרה. בהתפתחות התודעה יקבל את החיכוך כאמצעי לקידום התודעתי של הפרט על פי מקומו. ביכולתו לקיים את עצמו בשני מצבים מנוגדים, בין הצורך להיות 'אני לעצמי' לבין 'אני עם כולם ביחד'.
מחשבה יוצרת התנגדות מתוך שורש התפתחות העצמי בכוח להיות חזק, בעוד שמתנועת האבולוציה נעלם החזק מכוח השתייכות אל הכלל ואני חלק מהשלם. חשיבות רבה בהתפתחות ההרגשה, כך נוצרת האחריות האישית מול הסביבה. כמו כד שבור, כאשר נשבר וחלקיו מתפזרים, בהרכב מחודש במידה ויחסר חלק אחד, יאבד את מהותו. על כן זמן זה שמו 'זמן הגאולה', להצמיד אמונה בחשיבות כל אינדיבידואל כחלק משלם.
קיום הרמוניה זו מתאפשרת מהתפתחות המחשבה האינדיבידואלית, מחשבה 'אני חלק מכולם', המרחב האישי הופך להיות של הכלל. תוצאה זו מאפשרת להיות אינדיבידואל שלם בהישגיו התודעתיים והתכללות מקומו כחלק מהכלל. ז"א, שהצורך בחלק הפרטי האישי מתקיים מאחר והתודעה מכירה ומכלילה את הכלל. כך נוצר איחוד של הפרט האינדיבידואליסט, אין בו את הקונפליקט בין הצורך לחופש ומרחב, מאחר ואלה לא נפגמים, נפגעים, כי כולם נמצאים בקשר אמיץ.
כמו שרשרת חרוזים, כול חרוז בפני עצמו למרות שמתחכך הוא מימין ומשמאל בחרוזים שונים ממנו, נוצר תכשיט אחד.
כאשר מתקבצת קבוצה לתפילה, ואין כוונה משותפת, כול אינדיבידואל הוא חרוז בפני עצמו. אין בכוחו של האחד ליצור כוח, הנעה, להוציא תוצאה רצויה, אלא אם כן בקשתו משתתפת בתדר הנע עם אותה הכוונה. כאחד, תוצאותיו דלות. כאשר תפילה מתקיימת ורבים שותפים בכוונה מרוכזת נוצר תדר עם תנועה המאפשרת דחיפה, להוציא מהכוח אל הפועל.
בימים אילו שמתכנסת קבוצה בתדר משותף עם כוונה להועיל אל הכלל, גל זה מאפשר לסחוף אחריו כוחות מנוגדים שאומנם אין בכוונתם את ההכרה התודעתית 'אני חלק, חלקיק מהשלם', אך יש בהם את הרצון להיטיב לעצמם ואין בהם את הכוח והידיעה כאינדיבידואליסטים ליצור זאת מטעם יחיד, פרט.
מאחר והם מאותו חלק של השלם, יזכו ללא ידיעתם בתרומה ומתנה בזכות תדר היוצר כוח מתוקף מחשבה עם כוונה. ככול שתיווצר תודעה מפותחת של מטרה כללית משותפת, לא יהיה צורך קנאי לשמור על אינדיבידואליסטיות פרטית, מרחב אישי, מאחר וכול הפרטים הם חלק מהשלם.
זו התפתחות אבולוציונית, להיות יחידה אחת כמו כדור. כשהוא מכדרר כולם כיחידה סופגים את הכוח החיובי או השלילי. מתוקף חשיבות ההכרה, ההבנה, יבין כול פרט אינדיבידואליסט כי המרחב האישי הפרטי היוצר מסביבו, בחלל זה מוכלים עוד פרטים שהם חלקיו.
הצורך במרחב פרטי, אישי, הוא חלק מיצירת התבדלות, הפרדה, ביקורת, שליטה, כבוד, אלה כלולים באגו. כאשר מתפתח האגו לתפיסת מציאות מ 'לבד', ל 'ביחד', מרחב זה משנה את התדר מגל ארוך לגל קצר. מחשבות נעות לתוך חשיבות כללית בהבאת מציאות בתדר המקיים מכנה משותף. השפעתו מקיימת חברה בשיתוף הרגשה שמקיימת אחדות. המשמעות, להיות מסוגל להכיל את הכלל בתוכי. מצב זה דוחה את הצורך בלהתבדל, ביצירת גדרות, חומות. תפילה במתכונת זו, זוכה האינדיבידואל בכוחות הרבים המגדילים אותו. שמיכה מעין זו יש בה את השמחה והאחדות, להיות חרוז מעורב עם חרוזים רבים הנוגעים מאוחדים ויוצרים תכשיט לתפארת.
הבנת התפתחות ההכרה 'אני שייך, משתייך, מצטרף אל הכלל', מאפשרת לקבל את כוח הרבים, בדומה להיות עץ בודד לעומת להיות עץ כחלק מהיער.
*****
