נאום שנשא איציק בפתיחת הבית החדש של הצופים בבית ספר רביבים הישן
ערב טוב לכולכם
לראות את שבט גנים, בבית משלו, שנבנה במיוחד עבורו ובהתאם לצרכים המיוחדים לפעילות הצופים,
עבורי , היה זה בגדר חלום רחוק.
אך חלומות ,כנראה, דרכם להתגשם.
וההוכחה לכך היא עצם קיומו של השבט, שהחל דרכו לפני עשרים וחמש שנים, כחלום, במוחה של נילי גוטפלד זיכרונה לברכה.
נילי, הייתה מסוג האנשים שאנו אוהבים היום לכנות "בולדוזר". משהחליטה להגשים את חלומה, שום דבר לא עמד בדרכה, בעזרתה הנמרצת של חברת המועצה דאז רוזה קרמר ז"ל, "רושקה" כפי שכולם הכירו אותה,צלחה מסלול מכשולים בירוקראטי ופוליטי הן בישוב והן בממסד הצופי, השיגה הסכמות,
השיגה אמצעים –אמנם דלים- , השיגה מבנה - אמנם צריף מט לנפול-, אך די היה בכך כדי לזרוע את זרע שבט גנים בגני תקווה. וכך בעצם חב השבט, או יותר נכון חב הישוב, את קיומו של השבט לשתי הנשים, נילי שהייתה לראש השבט הראשונה ורושקה, חברות בלב ונפש שלצערנו אינן עמנו עוד ולא זכו לראות את השתיל הרך שנבט מהזרע שזרעו, צומח והופך לעץ עבות בעל שורשים עמוקים, גזע חסון וצמרת לתפארת.
לא רק חבלי לידה קשים היו לשבט. גם הילדות שלו הייתה קשה וארוכה, כמי שנולד פג, התפתחותו איטית ומתסכלת. אמנם לא הייתי פעיל בשבט באותה תקופה, אך נילי הייתה חברת משפחה, ובשיחותינו הרבות ניתן היה להרגיש את תסכולה מהתקדמות העניינים, מיחס הגורמים השונים במועצה, אפילו לפעמים מיחס ההנהגה, שלדבריה לפעמים הרגישה שם כבן חורג. במיוחד במחנות הקיץ.
זמן רב נזקק השבט לסיוע בתחום הארגוני לסיוע בתחום ההדרכה, ולסיוע בתחום הפוליטי הפנימי בישוב, את כל הסיוע הזה קיבל מההנהגה באהבה רבה,אני רוצה לציין את מעורבותו העמוקה של אילן זילכה בכל הסיוע הזה, גם בתחום המוראלי.
וכך כשהוא מדדה על רגליים לא שלו בלבד, עבר השבט ממבנה ארעי אחד למשנהו תוך שהוא מבסס לו גרעין נאמן של חניכים בוגרים שעבורם שימש כבית שני ואת חלקם אף הציל מהרחובות.
בבוא היום, ישמש גרעין זה כעמוד השדרה לצמיחתו והתבססותו של השבט.
החלפתי את נילי על פי בקשתה.
המאמץ העצום בהקמת השבט ובניהולו לאורך שנים רבות בתנאים שכבר ציינתי, נתנו בה את אותותיהם. שינויים בקריירה, מעבר דירה לת"א ותחילת קינונה של מחלה ,שלימים נתבררה כממארת,
עייפו אותה מאד, וכאשר הרגישה שאינה יכולה יותר לתרום על פי הכרתה, ביקשה לפרוש ופנתה אלי שאקבל על עצמי את התפקיד.
השבט בדיוק אז קיבל את "נחלתו " הראשונה, הגבעה עם הבריכה העגולה, היכן שהיום גן האהבה.
מגרש מגודר, בריכת מים עגולה עתיקה, קרון רכבת ששימש כמחסן ומספר קרוואנים שהוצבו בצורת ח
והותירו מגרש מסדרים מכובד ביניהם.
נילי היתה מאושרת מהנחלה וכך היו גם השכב"ג והחניכים.
מאחר והייתי עד מקרוב לכל תהליכי הצמיחה של השבט, הייתי מגדיר את מצבו של השבט אז כ-שיח, שנקלט היטב בקרקע,שורשיו איתנים, ענפיו ירוקים ובריאים אך מעט רכים ועלוותו מעט דלה. כלומר,
שבט חי ופעיל, הן בתודעת הציבור והן בתודעת הממסד, עם גרעין שכב"ג חזק ונאמן אך לא מספיק גדול,
וכמות חניכים לא גדולה מדי.
וכך הגדרתי לי את תפקידי,להמשיך להצמיח את השיח ולהפוך אותו לעץ, להגדיל ולחזק את השכב"ג על מנת להעמיד יותר מדריכים, כדי שנוכל להדריך יותר חניכים להכניס לשבט את כיתות ד' שעד אז לא יכלו להתקבל. ברוח זו פעלנו וככל שהצלחנו יותר והשכב"ג אכן התחזק נוספו מדריכים גויסו חניכים חדשים, ביצועינו החינוכיים והצופיים והשתפרו, ובמרוצת הזמן הפכנו לשבט משמעותי ביישוב בהנהגה . ואם זו הייתה תרומתי הצנועה לכך שבהמשך דרכו בהנהגת דניאלה, השבט המשיך להתפתח ואף הפך לשבט מוביל בהנהגה ,דייני.
רוצה אני לספר קצת על הנוער של גני תקווה. אותו נוער שמצא בית בשבט, צעירים מדהימים , בעלי יכולות חינוכיות וכישורי מנהיגות. כל מה שצריך היה לתת בהם אמון ולתת להם לפעול.אפשרתי להם חופש פעולה מלא בהדרכה, בניהול השבט, בתכנון בארגון ובביצוע טיולים ,מפעלים, מחנות קיץ,מיפקדים פסטיבלים- שלימים הקננו להם את השם פסטיגן-. ואני הייתי שם כדי להקנות ביטחון בעיקר, לייעץ כשצריך, לפקח על הביטחון,הבטיחות והתקציב.מעולם לא אכזבו, יעידו כאן כל הוותיקים המכירים את השבט מימים ימימה, על רמת הפעולות שיצאו מתחת לידם, על הצלחות המפעלים שארגנו , ועל האנשים שהפכו להיות.
הייתי מסכם את שנותיי במחיצת האנשים הצעירים הללו כשנים של הנאה צרופה והשתאות מתמדת מכושר ההמצאה והביצוע, מהמנהיגות והבגרות.
לסיכום ברצוני שוב לעלות על נס את שתי הנשים שבדבקותם ובנחישותם הביאו להקמת השבט.המייסדות.
אנשי ציבור, מהסוג ההגון, כמותן, אינם רוצים כל טובת הנאה מפעילותם למען הציבור.
ועל הציבור מוטל לכן להוקיר ולהעריך תרומתם של אלו שפעלו למענו ללא שכר וללא טובת הנאה.
אני מציע פה, להנהגת השבט ולראש המועצה, בהזדמנות חגיגית זו, במלאת חצי יובל לשבט והתחדשותו במבנה מפואר ומרווח להנציח את מפעלן ואת זכרן של נילי ורושקה ז"ל ,המייסדות.
תודה רבה.
אני מאחל לשבט עוד הרבה שנות פעילות והתקדמות ,לשכב"ג ולחניכים שנת פעילות פורייה ומוצלחת, ולדניאלה, עלי והצליחי.
איציק