לחיות בשלום 2014
יגעתי מצאתי/געגועים
בדומה לבצל קילפתי-וקילפתי עד לליבה. מצאתי את האמת.
געגועים הם צורך במילוי דבר שחסר. זיכרון שעולה ומתרפק על העבר. געגועים יוצרים מגנוט סביבתי ליחס רגשי של אמפתיה,תשומת לב,השתתפות,רחמים,אהדה. בקיצור, למתגעגע הסביבה מעניקה הרגשה טובה מלאה ברוך ואהבה, מילות תמיכה ונחמה המדגישים אופטימיות, ראית חצי הכוס המלאה.
הבנתי שגעגועים הם רחמים עצמיים מאחר ומדובר בחיסרון .כשהדברים כרוכים במצבים קלים או גדולים חולפת ההרגשה בין מילוי והתרוקנות. לא כך כשהמציאות היא טוטלית וקשורה באובדן.
זה המקום שחקרתי לעומק הקרביים,להבין למה דווקא במשך 9 שנים באלה החגים ראש השנה ופסח אני מתחלה? לא הלאה בסיפור הסיבות אך "אשר יגורתי בא לי". מאחורי הרחמים העצמיים מתגנדרת לה גברת מגונדרת שקוראים לה קורבן. הקורבן מסרב ומתנגד למציאות רואה את החיים לא הוגנים, מאשים את העולם ומצדיק את האמונות והאמונה משקפת את המציאות. הקורבן מסרב לקחת אחריות על המצב או האירוע.
תובנה- מאחורי הבעיה שוכנת תבנית מחשבה וגרעין של אגו ערמומי הדורש תשומת לב. ברגע שהחזרת לעצמך את "האמונה "רק מחשבותייך הן שגורמות לי כאב, שום דבר שמחוץ לשכלך אינו יכול לפגוע בך,שום דבר בעולם אין בו הכוח לעשותך חולה או עצובה. בידך הכוח לחולל את כל הדברים על-ידי ההכרה.
אלה לא היו שעות קלות לקבל את מה שסירבתי לראות. מודה לקול הפנימי שלא וויתר והעניק לי רגעי חסד.
מאחלת לכל מי שמזדהה אם אמונותיו יגלה את המניע לקורבן וינצח את הסבל, שימצא את הדרך להכרה, מחשבה של אור ואהבה.
באהבה
ציפי